משנה: כָּל הַכָּתוּב בִּמְגִילָּה דִּי לָא לְמִיסְפַּד לְפָנָיו אָסוּר לְאַחֲרָיו מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר. דִּי לָא לְהִתְעַנָּאָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְפָנָיו אָסוּר לְאַחֲרָיו מוּתָּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי אומר וכו' והכתוב די לא להתענאה לפניו וכו'. וקי''ל דבטלה מגילת תענית וכל אותן הימים הכתובים שם דלא להתענאה ודלא למיספד כולן מותרין בהספד ותענית חוץ מחנוכה ופורים דאית בהון פרסומי ניסא לכל ישראל ואסורין בהספד ותענית אבל ימים שלפניהם ואחריהם מותר:
מתני' כל הכתוב במגילה. של תענית שהיה מגילת תענית נכתבה בימי חכמים ימים שנעשו בהם נסים לישראל וקבעום י''ט אית יומיא דלא להתענאה בהון ואית יומיא דחמירא טפי דלא למיספד בהון ואותן שהן חמורים ואסורין בהספד גם לפניו אסור דילמא אתי למיעבד הכי בי''ט גופה ולאחריו מותר דכיון דעבר י''ט לא חיישינן:
תַּנֵּי. כָּל מִי שֶׁהוּא מַכִּיר אַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁלּוֹ וְאַנְשֵׁי בֵית אַב שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מִבָּתֵּי אָבוֹת קְבוּעִין אָסוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. וְכָל מִי שֶׁהוּא מַכִּיר אַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אַנְשֵׁי בֵית אַב שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מִבָּתֵּי אָבוֹת קְבוּעִים אָסוּר כָּל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁלּוֹ וְלֹא אַנְשֵׁי בֵית אַב שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מִבָּתֵּי אָבוֹת קְבוּעִים. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא אָסוּר לְעוֹלָם. אֶלָּא שֶׁתַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ. שֶׁהוּא מוּתָּר בְּהֶסְפֵּד. 12a כְּמַה דְתֵימַר. קַלְקָלָתוֹ תִיקֻנָתוֹ שֶׁהוּא אָסוּר בְּהֶסְפֵּד. וְדִכְווָתָהּ. (תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ) [קַלְקָלָתוֹ תַקָּנָתוֹ] שְׁיְּהֵא אָסוּר בִּמְלָאכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה דתימר וכו'. כלומר דאי לא תימא הכי אלא קלקלתו תקנתו ושיהא אסור בהספד א''כ נימא נמי ודכוותה קלקלתו תקנתו ושיהא אסור במלאכה כל יום דשמא יבנה מיהא צריך לעבוד ואסור במלאכה בתמיה אלא ודאי דלהא לא חיישי' כלל:
שהוא מותר בהספד. כלומר וכיוצא בו אמרינן שתקנתו קלקלתו שיהא מותר בהספד ולא חיישינן שמא יבנה ויהא אסור בהספד היום:
תני. בתוספתא שם. והועתק כאן בטעות וה''ג שם כל שמכיר את משמרתו ואת בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אינו אסור אלא אותו היום בלבד. של בית אב שלו אסור לשתות יין בזמן הזה שמא יבנה בית המקדש ויהיה זה צריך לעבוד. כל שמכיר את משמרתו ואינו מכיר את בית אב שלו והוא בבתי אבות קבועין אסור כל אותה שבת וכל שאינו מכיר לא את משמרתו ולא את בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אסור כל חדש רבי אומר אומר אני שיהא זה אסור לעולם אלא שתקנתו קלקלתו. קלקלה שלא נבנה זה כמה שנים. תקנתו לשתות יין ולשמא יבנה לא חיישינן:
הלכה: מַתְנִיתָה דְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאיר אָמַר. דִּי לָא לְמִיספַּד. אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת. וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת. מוּתָּר בְּהֶסְפֵּד. וְדִי לָא סְתָם. כְּדִי לָא לְהִתְעַנְייָא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילֵּין יוֹמַיָּא דִי לָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן מִקְצָתָן דִּי לָא לְהִתְעַנְייָא בְהוֹן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בְּהוֹן בְּהוֹן שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהַלַּיְלָה מותָּר וְהַיּוֹם אָסוּר. כְּהָדָא דְתֲנֵּי. לָהֵן אִינַשׁ דִּיהֲוֵי עֲלוֹהִי יֵיסַר בִּצְלוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַזְכִּירָן מִבָּעֶרֶב. וְאַתְייָא כַיי דְאָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. אוֹמְרָהּ כְּלֵילֵי שַׁבָּת וּכְיוֹמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתייא כהאי דאומר ר' זעירא וכו'. לעיל בהלכה ב' גבי אפי' יחיד שגזר על עצמו צריך להזכיר מעין המאורע היכן הוא אומרה ר''ז בשם רב הונא אומרה כלילי שבת ויומו בברכה רביעית אלמא צריך להזכיר מבערב:
שהוא צריך להזכירן מבערב. לקבלת התענית:
אמר רשב''ג כו' כהדא דתני. דהכי כתיב במגילת תענית להן אינש דיהוי עלוהי יסר בצלוי. כלומר כל שקיבל עליו כמה תענית ואירע בהן אלו י''ט הכתובים יאסור עליו בתפלה לקבל התענית מקודם היום. ואי לא קיבל עליו לא דחי להנך י''ט:
אמר ר' יונה. כך כתוב במגילת תענית אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתן דלא למיספד בהון. כך הוא שם במגילה ועיקר דאלו דלא למספד חמורין הן:
ודי לא סתם. יש שכ' בהן די לא סתם הרי אלו ככתוב בהדיא די לא להתענייא ומותר בהספד. וגרסינן לכולא הסוגיא לקמן בפ''ק דמגילה בהלכה ב':
דר''מ אמר באלו שכתוב די לא למספד בהון ודאי אסור ג''כ להתענות ובאלו שכתוב דלא להתענות מותר בהספד:
גמ' מתניתא. ת''ק דמתניתין ר''מ הוא כדתני ר' חייא לקמן בשם ר''מ:
משנה: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ אֶת הַשְּׁעָרִים אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי כָּךְ לֹא שְנִיּוֹת. וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין גוזרין תעני' על הצבור בתחלה בחמישי. להתחיל התענית בחמישי שלא להפקיע את השערים שלא לייקר השער דכשרואין בעלי החנייות שלוקחין במוצאי חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל התענית ואחת לשבת יהיו סבורין שרעב בא לעולם ומפקיעין את השער שמקודם ומייקרין אותו ד''א שלא יאמרו אם לא שראו הבית דין שהרעב בא לא היו דוחקים לגזור תענית עכשיו סמוך לשבת ומפני כך ייקרו את השער:
ר' יוסי אומר וכו'. והלכה כרבי יוסי:
מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן אָֽמְרֵי. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יוֹנָתָן צִייֵם כָּל עֲרוּבַת רֵישׁ שַׁתָּא. רִבִּי אָנוּן צִייֵם כָּל עֲרוּבַת שׁוּבָא. רִבִּי זְעוּרָה צָם תְּלַת מָאווָן צוֹמִין. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. תְּשַׁע מָאווָן. וְלֹא חָשׁ לִמְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מְפַקֵּד לְסִפְרַיָּא. אִין אֲתַת אִיתָא מִישְּׁאֲלִינְכוֹן. אוֹמְרוּן לָהּ. בַּכֹּל מִתְעַנִּין. חוּץ מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חָדָשִׁים וְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד וַחֲנוּכָּה וּפוּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מיליהון דרבנן. דלקמן ר' יונתן שציים כל ערב ראש השנה וראב''ן כל ע''ש וכן ר''ז וכו' ולא היה חושש אם אירע בהן ימים של מגילת תענית דסברי נמי בטלה מגילת תענית:
מפקד לספרייא. מלמדי תינוקות אם תבא אשה אחת לשאול אתכם אם תתענה:
בכל ימים מתענין ולא תחושו למגילת תענית חוץ וכו' וחנוכה ופורים שלא בטלו:
בְּשִׁבְעַת עָשָׂר בֵּיהּ קָמוּן עַמָּמַיָּא עַל פְּלֵיטַת סָפְרַיָּא בִּמְדִינַת כַלְקִיס וּבֵית זְבָדִין וַהֲוָה פֻרְקָן. עַל דַּעֵתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר נִיחָא. בָּא לוֹסַר עַצְמוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה מַה בָא לוֹסַר. [לוֹסָר לְפָנָיו. לֵית לֵיהּ עַצְמוֹ אָסוּר.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל אִילֵּין מִילַּייָא לָא מְסַייְעָן וְלָא תָֽבְרָן לָא עַל דְּרִבִּי מֵאִיר וְלָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵה. לֹא בָא אֶלָּא לִמְנוֹת יָמִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָהֶן נִיסִּים לְיִשְׂרָאֵל. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן. בְּרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן דִּיתְקָן תְּמִידָא דִּילָא לְמִיסְפַּד. בְּלֹא כֵן אֵינוֹ אָסוּר מַחְמַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אֲבָל בַּשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים מִתְעַנִּין לִפְנֵיהְן וּלְאַחֲרֵיהֶן. מָה רָאִיתָה לְהָקֵל בָּאֵילּוּ וּלְהַחֲמִיר בָּאֵילּוּ. שֶׁאֵילּוּ דִבְרֵי תוֹרָה וְאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִֵין חִיזּוּק. וְאֵילּוּ דִבְרֵי סוֹפְרִים וְדִבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִֵין חִיזּוּק. הָדָא דַּתְּ אָמַר. עַד שֶׁלֹּא בָֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אֲבָל מִשֶּׁבָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית בָּֽטְלוּ כָל אֵילּוּ רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֱמֶשׁ הָיִיתִי שׁוֹנֶה מַעֲשֶׂה שֶׁגָּֽזִרוּ תַעֲנִית בַּחֲנוּכָּה בְּלוֹד. וְאָֽמְרוּ עָלָיו עַל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁסִּיפֵּר וְעַל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁרָחַץ. אָמַר לָהֶם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. צְאוּ וְהִתְעַנּוּ עַל מַה שֶׁהִתְעַנִּיתֶם. וְאַתּ אָמַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי בָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. חֲנוּכָּה וּפוּרִים לָא בָֽטְלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בשבעה עשר. ביה קממין עממיא וכו'. כך הוא במגילה שם:
והוה פרקן. וניצולו מהן:
על דעתיה דר''מ. בלאו הכי לא הוי אסור מפני שהוא יום לאחריו של ששה עשר דהוא י''ט כדלעיל ניחא דבא לאסור עצמו אלא על דעתיה דר' יוסי מה בא לאסור אם לפניו בלאו הכי אסור. ואם לעצמו וכי לדידיה נמי בלאו הכי לא אסור הוא מפני שהוא לאחריו של ששה עשר:
אמר ר' יוסה אמורא. כל איליך מילייא לא מסייעין ולא שוברין לא לרבי מאיר ולא לרבי יוסי שלא בא אלא למנות וכו' תדע לך שהוא כן דתנינן שם בריש ירחא דניסן י''ט די תיקון תמידא וכו' שהיו הצדוקין טוענין כדאמרי' במנחות וכי בלא כך אינו אסור בהספד ותענית מחמת ר''ח אלא לא בא אלא למנות ימים שנעשו בו נסים לישראל:
אבל בשבתות וימים טובים וכו'. כך הוא במגילת תענית ומפרש מה ראית להקל וכו':
הדא דאת אמר. דכל זה עד שלא בטלה מגילת תענית וכו':
מַתְנִיתָה אוֹ בְאַחַד עָשָׂר. כְּרִבִּי יוֹסֵי. אוּ בִשְׁנֵים עָשָׂר. כְּרִבִּי מֵאִיר. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. לָא כֵן תַּנֵּי. בִּתְּרֵין עָשָׂר בֵּיהּ יוֹם טִירְיוֹן. וְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בָּטֵל יוֹם טִירֵיוֹן. יוֹם שֶׁנֶּהֱרַג לוּלְייָנוֹס וּפַּוֹפּוֹס. יוֹם תְּלַת עָשָׂר בֵּיהּ יוֹם נִיקָנוֹר. מָהוּ יוֹם נִיקָנוֹר. שִׁלְטוֹן שֶׁלְמַלְכוּת יָווָן עוֹבֵר לָאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּאה וְרָאָה אֶת יְרוּשָׁלִַם וְחִירֵף וְגִידֵּף וְנִיאֵץ וְאָמַר. בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתּוֹץ אֶת הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה. וְיָצָא אֵלָיו אֶחָד מִשֶּׁלבֵּית חַשְׁמוֹנִיי וְהָיָה הוֹרֵג בְּחַייָלוֹתָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַקָּרוּכִין שֶׁלּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַקָּרוּכִין שֶׁלּוֹ קָטַע אֶת יָדוֹ וְחָתַךְ אֶת רֹאשׁוֹ וְתָחְבָן בָּעֵץ וְכָתַב מִלְּמַטָּן. הַפֶּה שֶׁדִּיבֵּר בְּאַשְׁמָה וְהַיָּד שֶׁפָּֽשְׁטָה בְגַאֲוָה. וְּתְלָייָן בְּקוֹנְטָס נֶגֶד יִרוּשָׁלִַם. עַל דַּעֵתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר נִיחָא. בָּא (לוֹסַר) [לֶאֱסָר] לְפָנָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה מַה בָא (לוֹסַר) [לֶאֱסָר]. לֵית לֵיהּ עַצְמוֹ אָסוּר מִפְּנֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר. 12b בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהוּא אָסוּר בְּהֶסְפֶּד. וָאֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי מֵאִיר לֵית הִיא מַקֵשִׁייָא. לֹא כֵן תַּנֵּי. בִּתְּרֵין עָשָׂר בֵּיהּ יוֹם טִירְיוֹן. וְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בָטֵל יוֹם טִירֵיוֹן. יוֹם שְׁנֶּהֱרַג לוּלְייָנוֹס וּפַּפּוֹס. בְּאַרְבָּעַת עָשָׂר ובַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר פּוּרְייָא דִּי לָא לְמִיסְפַּד. בְּשִׁית עָשָׂר בֵּיהּ שְׁרִייוּ לְמִבְנֵי שׁוּר יִרוּשָׁלַיִם דִּי לָא לְמִיסְפַּד. עַל דַּעֵתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר נִיחָא. בָּא לוֹסַר לְפָנָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה מַה בָא לוֹסַר. לוֹסַר לְפָנָיו. לֵית לֵיהּ עַצְמוֹ אָסוּר מִפְּנֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהוּא אָסוּר בְּהֶסְפֶּד. [וָאֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי מֵאִיר לֵית הִיא מַקֵשִׁייָא. לֹא כֵן תַּנֵּי. בִּתְּרֵין עָשָׂר בֵּיהּ יוֹם טִירְיוֹן. וְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בָטֵל יוֹם טִירֵיוֹן. יוֹם שְׁנֶּהֱרַג לוּלְייָנוֹס וּפַּפּוֹס.]
Pnei Moshe (non traduit)
ואפילו על דעתיה דר''מ וכו'. טעות הוא אגב ריהטא דלעיל ובמגילה ליתא להא כאן:
בארבע עשר וכו'. ופריך על דעתיה דרבי מאיר דלאחריו מותר אף בימים דלא למיספד ניחא הא דכתיב בשית עשר ביה וכו' אלא על דעתיה דר' יוסי מה בא לאסור וכו' לא בשביל לפניו ולא בשביל עצמו דתיפוק ליה דבלאו הכי אסור מפני חמשה עשר והוא לאחריו. ומשני בא להודיע שי''ו הוא אסור בהספד דה''א דהא דר' יוסי אוסר לאחריו בתענית בלבד הוא:
ואפי' על דר''מ לית היא מקשייא. כלו' דלא תיקשי הא לר''מ נמי תיפוק ליה דלפניו הוא י''ב והוא יום טיריון דל''ק דלא כן תני וכו' ואמר ר' אחא בר יעקב בטל היא וכו' כדלעיל:
על דעתיה דרבי מאיר ניחא. הא דכתיב יום ניקנור שבא לאסור לפניו של יום י''ד דלדידיה ימים דלא להתענות לפניו ולאחריו מותר ולפיכך כתוב בו לאסור י''ג אלא על דעתיה דרבי יוסי מה בא לאסור אם לפניו של י''ד וכי לית ליה עצמו אסור בלאו הכי מפני ארבע עשר שהוא פורים ולדידיה לפניו אסור ומשני בא להודיעך שהוא אסור בהספד ולא כדקס''ד שהוא מימים דלא להתענאה:
ותליין בקונטס. קונדס ארוך אחד:
יום תלת עשר ביה. באדר יום ניקנור כך כתוב במגילת תענית ומפרש מהו יום נקנור וכו':
ואמר רבי אחא בר יעקב. לשנויי. דבטל יום טיריינוס מפני שהוא יום שנהרג לוליינוס ופפוס על ידו והן הן הרוגי לוד הנזכרים בכל מקום:
מתניתא או באחד עשר וכו'. אמתני' דהתם במגילה קאי ואגב מייתי לה נמי הכא דתנינן התם אף על פי שאמרו בני כפרים מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ותענית ועלה קאמר האי מתני' דקתני מותרין בהספד ובתעני' מיתוקמא אם קורין באחד עשר וכרבי יוסי דמתני' דידן דסבירא ליה ימים דלא למיספד לפניו ולאחריו אסור וי''ג באדר יום ניקנור היא כדמייתי ליה לקמן ואם יום ניקנור מימים דלא להתענות מיהת לפניו אסור א''כ הא דקתני מותרין בהספד ותענית לא מיתוקמא אם קורין בי''ב שהוא יום שלפני יום ניקנור אלא דמיירי שמקדימין וקורין באחד עשר או דמיתוקמא בשנים עשר וכרבי מאיר וימים דלא להתענות לפניו ולאחריו מותר וקשיא על דרבי מאיר. מיום שנים עשר גופיה דלא כן תני במגילת תענית באדר בתרין עשר ביה יום טיריון טוריינוס גזר גזירה בטלה וקבעו יו''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source